החלטה בתיק בש"א 3091/08

לפניי בקשה (נוספת) להטלת עיקול.

במסגרת הבקשה הוגשה בקשה למחיקת תשובת המבקשת לתגובת המשיבים.

בנוסף, ביקשה המבקשת (בהודעתה מיום 17/4/08) לקבוע דיון בבקשה, בעוד שהמשיבים הסכימו כי תינתן החלטה על פי החומר הכתוב.

בהחלטתי מיום 30/4/08, קבעתי כי ההחלטה בבקשה תינתן על בסיס החומר שבתיק, ללא דיון נוסף, אלא אם כן יתבקש אחרת על ידי מי מהצדדים.

לא הוגשה בקשה אחרת, כך שאני מניח כי אכן ניתן להכריע בבקשה על בסיס החומר הכתוב.

למקרא הבקשה ותגובותיה, אני סבור כי אין הצדקה להורות על הוצאת התשובה לתגובה, שכן הטענות העובדתיות שהועלו במסגרתה, מתייחסות (גם אם באופן מורחב) לטענות המשיבים בתגובתם.

מכל מקום, נראה כי מבחינות רבות, הבקשה הנוכחית אינה אלא גלגול של קודמתה, בש"א 10873/07.

בש"א 10873/07 נדחתה בהחלטתו מיום 26/8/07 של כב' הרשם, השופט שמואל ברוך, ובפתחה נאמר, כי מדובר בגלגול נוסף של בש"א 23130/06.

אציין כבר כעת, כי דין הבקשה הנוכחית להידחות, בדיוק כמו קודמותיה.

למעשה, אין מחלוקת, כי ההתרחשות העובדתית העיקרית, אם לא היחידה שאירעה בענייננו, לאחר מתן ההחלטה בבש"א 10873/07, היא הפסקת פעילות העיתון שהופץ על ידי המשיבה 6, והפצת עיתון מתחרה על ידי המבקשת, בעוד שכל יתר הפרמטרים ב"משוואה", נותרו בעינם.

השאלה היא אפוא, האם בהפסקת פעילות העיתון, על כל הנסיבות הכרוכות בכך, יש בכדי לשנות מתוצאת הבקשות הקודמות, ולהצדיק הטלת עיקול על נכסי הנתבעים.

מעיון בטיעוני הצדדים, ניתן להיווכח, כי משום מה הם לא מצאו לנכון להתמקד רק בסוגייה זו, אלא טיעוניהם נפרשים על פני כל הנתונים העובדתיים העשויים להיות רלוונטיים בבחינת קיומם של היסודות המצדיקים הטלת צו עיקול, משל היה מדובר בבקשה המוגשת לראשונה.

ככל שמדובר בטיעונים שאינם קשורים להפסקת פעילות העיתון, הרי שהמקום הראוי להעלאתם הוא הליך ערעורי, ומשזה לא ננקט (כך על פי טענות הצדדים), אין לדון בהם במסגרת הבקשה הנוכחית.

לפיכך, אתייחס אך ורק להשפעת "שינוי הנסיבות" על שאלת הצורך בהטלת עיקול.

למעשה, נראה כי הרחבת היריעה בבקשה הנוכחית, מעבר לנדרש, נובעת מכך שהמבקשת התרשמה, כי הבקשה הקודמת נדחתה בעיקר מהטעם שמתן צו עיקול עלול לגרום לנזק כלכלי ניכר למשיבה 6, ולפגיעה בפעילות העיתון. לטענתה, היות שהפעילות הופסקה, ממילא מתייתר טעם זה. רושם זה אינו מדויק כלל.

בהחלטתו מיום 26/8/07 של כב' השופט ברוך ניתנה התייחסות נרחבת ליסודות הרלוונטיים לדיון בצורך בעיקול- ראיות לכאוריות להוכחת התביעה (תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי), חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, ככל שיינתן לטובת התובעת (תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי), ותוצאת מאזן הנוחות (תקנה 362(ב)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי), והמסקנה הייתה, כי הם נוטים לטובת המשיבים, באופן השולל את הצורך הנטען בעיקול.

כזכור, כתב התביעה (בנוסחו המקורי והמתוקן) נסב על טענות בדבר נטילת כספים בסכומים משמעותיים מקופת הנתבעת 6, אי הקצאת מניות למבקשת בניגוד להוראות הסכם ההשקעה והפרת התחייבות להעברת הזכויות על פי ההסכם.

בכתב התביעה המתוקן, שהוגש ביום 20/5/07, הוספו טענות עובדתיות, הקשורות  לנסיבות שהובילו למשלוח הודעת ביטול ההסכם על ידי המבקשת (לטענתה, עקב אי הבנה), הודעת התיקון ששלחה המבקשת בעקבות כך, והעמדה שהובעה בהחלטה מיום 21/1/07, בנוגע לנחרצותה של הודעת הביטול המקורית.

המבקשת טענה בכתב התביעה המתוקן, כי היא החליטה "להשלים" עם הקביעה לפיה הודעת הביטול תקפה, וההסכמים בינה לבין מי מהמשיבים בוטלו.